מאמר אורח: מחשבות על אקזיט

על עסקת המיליארדים של מוביט, מידע ציבורי, ואיך כל זה מתחבר לקפיצה קטנה שעשיתי לכנסת במרץ 2018 הרחוקה

במאמר זה אנחנו שמחים לארח את דן ברקת, מדען נתונים, חוקר NLP, חובב תחבורה ציבורית מושבע, מוביל פרוייקט "תחבורה ציבורית פתוחה" בסדנא לידע ציבורי.

המאמר של דן מצטרף למאמרים קודמים שהתפרסמו בבלוג בנושא דאטה: פועלי הדאטה – התאחדו! ו-דאטה, מי ההורים שלך?

לא, ברשומה הבאה אני לא הולך לספר לכם על שאיפות לאקזיט… אלא לשתף במחשבות סביב אקזיט שקרה, אקזיט אמיתי, אקזיט ממשי – האקזיט של מוביט.

מוביט תמיד הייתה מקרה מעניין בעיני בכל הנוגע למידע, כסף והציבור. בדרך כלל חברות מרוויחות ממידע בשיטה הבאה: הן יוצרות פלטפורמה ומושכים אליה משתמשים; המשתמשים פועלים בפלטפורמה; נוצר מזה מידע; החברה אוספת את המידע, סוחרת בו, ומרוויחה. 

אבל במקרה של מוביט השיטה שונה לגמרי: קודם כל היה מידע ואחר כך נוצרה מוביט. מה שמעניין במיוחד הוא שהשירות שמוביט מספקת לנו מבוסס בחלקו המשמעותי על מידע ציבורי, לו"זים של קווים, זמני הגעה, מיקומי תחנות, שאותו אוספת המדינה ושאותו קיבלה מוביט בחינם.

מוביט התחילה את דרכה באיסוף מקורות מידע מרשויות ממשלתיות או מפעילות תחבורה ציבורית הממומנות בכסף ציבורי, ואז עיבדה אותם ועשתה להם סטנדרטיזציה וטיוב. בשלב מסוים אנשי מוביט כן שילבו גם קראוד-סורסינג (איסוף המונים) התנדבותי בסגנון ווייז במסגרתו אנשים תרמו מזמנם כדי למפות את התחבורה הציבורית באזור שלהם וכדי לשפר את זמינות המידע לנוסעים. עם זאת אני מעריך שהמאסה הגדולה של המידע שמספקת האפליקציה עדיין מגיע ממקורות רשמיים וממשלתיים או במימון ממשלתי.

ובמילים פשוטות מוביט הייתה כנראה אחרת, והרבה פחות ממה שהיא, בלי המידע הציבורי.

כסף, מידע ומה שביניהם (אנחנו)

אם עקבתם אחרי החדשות בזמן האחרון כנראה שנחשפתם לעסקת הענק המסתמנת של רכישת מוביט על ידי אינטל תמורת כמעט מיליארד דולר. סכום דמיוני לכל הדעות שאינטל מוכנה לשלם מכל מיני סיבות – על פי הדיווחים וההגיון, המרכזית מביניהם היא מכרה הזהב עליו יושבת מוביט: המידע של חברת התחבורה עשוי להיות עוד אבן דרך בדרכה של אינטל, האמא של מובילאיי, לנצחון במירוץ לרכב האוטונומי.

דה-מרקר (04.02.2020)

בחינת האירוע החדשותי הזה בזכוכית מגדלת מדגיש את התפקיד המעניין מאוד שמשחק המידע בתוך סיפור ההצלחה של מוביט. תפקיד שגם מסבך לגמרי את הדיון המוכר סביב מידע, כסף ואנחנו הציבור העומדים בתווך. 

יש לנו פה מקרה היברידי שבו מקורות מידע ציבוריים היו הכרחיים (ומצליחים) ביצירת ערך לחברה כשמוביט שילבה אותם עם כמות יפה של משתמשים. הסיפור של מוביט הוא סיפור על איך שלא רק שאפשר להפוך אותנו למוצר על ידי שימוש במידע עלינו, או לקחת מאגר ממשלתי ולעשות ממנו קצת כסף (כמו המאגר המשפטי של נבו שמרוויח מחוקי הכנסת הישראלית), אלא גם על איך שניתן להפוך מידע ציבורי לסחורה נחשקת ביותר. מה שצריך הוא לערבב היטב את המידע הציבורי, יחד איתנו, ועם המידע עלינו, עד שמקבלים את הקוקטייל הנכון. בארץ למשל, מוביט אוספת, מציגה ומשתמשת במגוון דרכים במידע שמספק משרד התחבורה על לוח זמני האוטובוסים, המתוכנן כמו גם הלוח בזמן האמת, ולטענתם יש להם בארץ הקודש כשני מיליון משתמשים.

במקרה ממש הסיפור הזה מתחבר לסגירת מעגל קטנה שקרתה לי לפני כחודשיים. לפתע בבוקר יום בהיר, קיבלתי מייל שמבשר שמרכז נתוני זמן האמת החדש של משרד התחבורה בדיוק עלה לאוויר. המעגל נסגר איפשהו באמצע מסמך התיעוד שצורף למייל, שם מופיעים כמה סעיפים שמדברים על פקודות חדשות שיתווספו לממשק שפתוח לציבור. בסעיפים תמימים אלה נאמר שבפקודה פשוטה אחת ניתן יהיה לקבל בזמן אמת את כל נסיעות התחבורה הציבורית שפעילות באותו רגע. תמים אך מהפכני: הפקודות עד היום מאפשרות רק לתשאל תחנה ספציפית ולקבל רק כמה אוטובוסים שבדרך אליה.

לפתע בבוקר יום בהיר קיבלתי מייל שמבשר שמרכז נתוני זמן האמת החדש עולה לאוויר

סעיף 7.15.1 – ניתן יהיה לקבל בזמן אמת את כל נסיעות התחבורה הציבורית שפעילות באותו רגע

זה נראה אולי כמו שינוי פעוט, טכני ויש יגידו קטנוני, אני יודע. אבל בזמנו הוא נראה לי חשוב עד כדי לעלות לירושלים לדיון בכנסת שעסק בנושא. ומי יודע, אולי בדיעבד אפילו מגיע לי קצת קרדיט על זה שהפיצ'רים האלה נכנסו?

ירושלים – הנה אני בא

"בדיוק על זה אנחנו רוצים לשאול. אין לאף אחד בארץ יכולת טובה לשאול על זה ואני יודע שגם אצלכם יש פערים בנושא הזה."

אז זה הייתי אני בדיון בכנסת שהתקיים אי-שם במרץ 2018. בקצרה, הסיפור הלך כך.

ועדת השקיפות של הכנסת שבראשה עמדה ח"כ סתיו שפיר החליטה לעסוק במאגר המידע של משרד התחבורה. מה שראיתי אז לנגד עיני כשניסיתי בתור אזרח מודאג לעבוד עם הנתונים, זה מידע שהוא לכאורה פתוח, אך הוא פתוח בצורה כה מורכבת כך שלמעשה הוא מציב רף כניסה שמשאיר בחוץ את רוב מי שמתעניין, ומאפשר גישה רחבה רק למי שיש לו הזמן והמשאבים לפתח מנגנון תשאול ואיסוף מורכב של המידע. לכן החלטתי לעלות ירושלימה, בגפי.

רציתי מאוד לומר לכנסת את שעל ליבי בנוגע לנתונים של משרד התחבורה. במיוחד רציתי להעיר לגבי הממשקים לציבור הלא מספיק טובים שבהם עיינתי מבעוד מועד בזכות זה שהם נכללו במה שהיה אז מכרז פתוח. אותו מכרז שהביא לנו היום את מרכז הנתונים החדש שאליו התוודעתי במייל.

באחד מסעיפי המכרז היה כתוב שהציבור ימשיך לקבל את המידע בצורת SIRI SM, כפי שהוא, ושרק יוסיפו מגבלות ומכסות על כמויות השאילתות. מה זה SIRI SM אתם שואלים? מדובר בפרוטוקול אחד ממשפחת הפרוטוקולים שבתקן SIRI האירופאי (Standard Interface for Real Time Information), שמספקים מגוון ממשקים למידע בזמן אמת על תחבורה ציבורית. SM הוא קיצור ל-Stop Monitoring, שכשמו כן הוא, מספק אפשרות לקבל מידע על תחנה. וליתר דיוק, בארץ הוא מאפשר לתשאל תחנה בעזרת המספר המזהה הפנימי שלה ולקבל מידע על מספר מוגבל של אוטובוסים שקרובים אליה. הפרוטוקול הזה בארץ נפתח עבור שימושים כמו שלטים אלקטרוניים שמציגים רק זמן הגעה מוערך. במשך מספר שנים זה המידע היחיד שסופק, עד שלפני כשלוש שנים הוסיפו גם קואורדינטות GPS, שלא אמורות להופיע בפרוטוקול המקורי. 

בדיון אמרתי שהמצב של נתוני זמן האמת לא טוב באופן כללי, ושאחד הדברים הראשונים שצריך זה לפתוח את SIRI VM לציבור ולאפשר גישה רחבה לנתונים באופן פשוט. SIRI VM, קיצור ל-Vehicle Monitoring, הוא פרוטוקול שמאפשר מעקב אחרי צי רכבים שלם. בניגוד ל-SIRI SM הוא מאפשר לקבל עדכונים מלאים על כל האוטובוסים הפעילים. 

במקומות אחרים בעולם, כמו ניו יורק לדוגמא, סיפקו כבר מההתחלה לציבור גישה לממשק VM בנוסף ל-SM וממשקים אחרים שמספקים מידע נוסף. כשמפתח מעוניין לקבל מידע על כל הנסיעות הפעילות ב-VM, כל מה שהוא צריך לעשות זה לשלוח שאילתא פשוטה אחת ללא פרמטרים, והוא יקבל חזרה רשימה של כל האוטובוסים כולל מיקום ופרטי GPS נוספים, מיקום יחסי במסלול, נמצא בתחנה או לא וכו'. ב-SM, כדי לקבל מידע על כל הנסיעות הפעילות, המפתח צריך לחקור את לו"ז התחבורה הציבורית (קובץ מורכב וגדול אחר), ולהוציא ממנו את כל המזהים הפנימיים של התחנות והקווים, ליצור כמות גדולה של שאילתות מורכבות שיביאו מידע על כל הקווים, ולהתגבר בעזרת יצירת שאילתות נוספות עם פרמטרים אחרים על המכסות של הממשק (עד 3 רכבים לכל קו). תהליך מורכב שגם אם צולחים אותו, קשה לדעת אם לא פספסנו תחנה, קו או נסיעה בדרך. המורכבות שפרוטוקול ה-SM הנוכחי כופה יצרה רף כניסה מאוד גבוה לעבודה עם הנתונים, גרמה להרבה בעיות וחסמה אפשרויות חשובות.

כולנו יודעים מה זה דיון בכנסת – הרבה אנשים, קצת בלאגן… לא לגמרי (או לגמרי לא) הבינו מי אני ומה אני רוצה עם כל ה-VM וה-SM הזה (כפי שניתן לראות בפרוטוקול הדיון). בדיעבד גיליתי שלמרות זאת, איכשהו זה הגיע לכותרת משנית בתקשורת. עוד יותר בדיעבד התברר לי בשיחות עם אנשים ממשרד התחבורה, שמעבר לבלאגן בדיון, נגרם גם בלאגן קטן עם המשך המכרז. אבל זה כבר סיפור אחר.

כולם יודעים מה זה דיון בכנסת, הרבה אנשים, קצת בלאגן… ועדת השקיפות (תמונה להמחשה מתוך אתר הכנסת)

מכל מקום, בסופו של דבר המים שקטו, המכרז עבר, ואפילו יחסי עם המשרד בכי טוב. אמנם לא קיבלנו גישה ל-VM עליו דיברתי, אבל בסופו של דבר, ושוב, אני לא יודע כמה קרדיט באמת מגיע לי על זה, כן קיבלנו לפחות על הנייר את הפונקציונליות החשובה, שמורידה את הרף והידע הנדרש כדי לקבל ישירות ובאופן מלא מידע על נסיעות. אני אגב ממש מקווה שזה יפתח הזדמנויות לעשות דברים טובים, ושנמשיך הלאה ונשפר בעיות בתוכן המידע עצמו וכמובן בנסיעות ובשירות לנוסעים.

מוביט – הראשונים לזהות

איך כל זה מתחבר לעסקת מוביט? מוביט הם בדיוק מהמעטים שהיו להם בשנים האחרונות המשאבים והרצון לתחזק מנגנוני תשאול, אגירה וניתוח של מידע מהסוג הזה. 

במקביל לשטויות שעשיתי בכנסת, בשנתיים האחרונות עבדתי גם יחד עם עוד מתנדבים אדירים ב"הסדנא לידע ציבורי" על יצירה של מנגנון ומאגר כזה, בקוד פתוח, שיהיה נגיש לכולם, דבר שדורש וממשיך לדרוש המון השקעה בפיתוח ותחזוקה. 

העניין הוא שהרבה מזה היה נחסך אם במשרד התחבורה היו מתייחסים למידע הזה כמו האוצר שהוא. מהמייל המדובר מסתמן שהם הבינו את זה בסוף, אבל איך אומרים… מאוחר מדי, לאט מדי. מוביט מצדם היו חדים והצליחו להבין את זה בזמן. וכאמור זה הביא אותם רחוק מאוד.

גם מבלי לנתח את השאיפות ארוכות הטווח של מוביט ושל אינטל ברכישה הזו, אפשר להניח בוודאות גמורה שטובת הציבור, וספיציפית הציבור בארץ, הן לא בראש מעייניהם. לא שאני טוען שהם מרושעים, אני פשוט אומר שככה זה עובד. 

מנגד, אני מאמין שזה בדיוק מה שאמור להימצא בראש מעייניו של משרד התחבורה. זו משימה לא פשוטה – נדרשת עבודה כדי להבין את הנושא, לחבר אותו לפוליטיקה, לעשות את הדברים ולנהל אותם. ספציפית יש עוד הרבה מה לשפר במרכז הנתונים החדש, אבל כבר עכשיו הוא אמור להקל על הגישה למידע – רשויות מקומיות חלשות, ועדי שכונות, עיתונאים, איגודי עובדים או 'סתם' אזרחים כמוני שרוצים להבין מה לעזאזל קורה בתחבורה הציבורית במדינה.

העניין הגדול יותר הוא התקווה שעסקת מוביט-אינטל תפיל סוף סוף אסימון ביחס לערך העצום שיש במידע ציבורי. בין אם העסקה היא טובה לציבור ובין אם היא לא, אני מקווה שהיא תעלה את המודעות לצורך לתעל את המידע לכיוונים שיועילו לציבור ויתנו לציבור חלק בו. 

זו משימה של משרד התחבורה, ושל המדינה, וכנראה שאנחנו נצטרך להמשיך ולהזכיר להם אותה.

האיש שחשב בתוך קופסאות

שימוש בטכנולוגיה כדי לעקוב אחר האזרחים? לפני המחשבים, אפילו לפני החשמל, היה מי שתכנן מדינת משטרה לתפארת

הפעם המאמר שלנו התפרסם ב"אלכסון" – מוזמנים!

המשטרה מובילה עגלה עמוסה עובדות בזנות, פריס 1745, ציור מאת אטיין ז'ורה. תצלום: The Yorck Project, ויקיפדיה

כשיזם ועורך דין יצאו לבר

דו"ח שהתפרסם ביוטה, ארה"ב, הוא הזדמנות לחשיבה מחודשת על יסודות של מקצוע עתיק יומין… (…עריכת דין)

[לטובת פרסום הפוסט הזה שיתפנו פעולה עם בלוג "הרגולטור", כל אחד כתב על ההיבטים הרלוונטיים אליו – מוזמנים בחום לקרא את הפוסט המעולה שלו]

יזם טכנולוגי ועורך דין יוצאים לבר. התור בכניסה מתארך ומתמשך לו עד שכבר נמאס.

או אז צץ לטכנולוג רעיון מבריק אותו הוא משתף עם עורך הדין: "אם רק היו מתקינים מצלמה שהייתה קולטת את המצטרפים לתור על פי סדר הגעתם ואחר כך מזהה את הפנים שלהם, היינו יושבים פה בצד בלי חשש שיעקפו אותנו!". מתוקף היותו הורס מסיבות ידוע משיב לו עורך הדין: "שמע, רעיון נחמד, אבל יש בזה בעיות פרטיות קשות… איפה יישמרו הנתונים? מי יוודא שלא יעשו בהם שימוש לא ראוי? ואיך נוודא שזיהוי התמונות לא יפלה?". (מבוסס על מיזם אמיתי, ראו סרטון)

הסיפור הקצר והחביב הזה הוא, ממש בתמצית, ביטוי לפער שבין שני תחומי העניין המנוגדים האלו – טכנולוגיה מהפכנית מצד אחד, עריכת דין קלאסית מצד שני. האחד רץ קדימה – קל כצבי, השני מתנהל בכבדות, במהירות הצב.

מדינת יוטה רוצה רפורמה!

הפער הזה בא לידי ביטוי בדו"ח שהתפרסם לאחרונה במדינת יוטה. הדו"ח מתמודד עם תופעה די לכך שאוכלוסיות מוחלשות אינן מסוגלות למצות את הצרכים המשפטיים שלהן בגלל עלות שירותי עריכת הדין. בין שלל הנתונים הקשים בדו"ח, עולה כי בשנים 2016-2017 86% (!) מהבעיות של אמריקאים עניים בתחום המשפט האזרחי לא קיבלו מענה מתאים, או מענה בכלל.

נקודת המוצא של הדו"ח, המוטחת בפני עורכי הדין, היא אם כן קשה ביותר – הם כושלים בתפקידם כמנגישי המשפט. לכן הדו"ח מפלס דרכו למסקנות מהפכניות הכוללות שלל הצעות, ובתוכן תכנית לשינוי דרמטי ברגולציה על מקצוע עריכת הדין. על ההיבטים הרגולטוריים תוכלו לקרא לעומק ולרוחב בפוסט התאום והמעולה שעלה כאמור אצל  "הרגולטור".

אנחנו נרצה להתעכב כאן בעיקר על מסקנת הדו"ח הקוראת להשתמש בכלים מתחום הבינה המלאכותית כדרך להקטין את בעיית הנגישות למשפט:

"הטכנולוגיה, ובמיוחד שירותים משפטיים אונליין, ישפרו מעריכית (exponentially) את פוטנציאל השיפור של הנגישות למשפט" (עמ' 9 לדו"ח, בתרגום חופשי)

אנו חיים בעידן שבו כלים טכנולוגיים תופסים יותר ויותר נפח. בתחום עריכת הדין הם מוכרים תחת מילת הבאז LegalTech, והם חולשים על כל תחומי המשפט והחיים – החל מתכנון אסטרטגיה לניצחון בתיק וכלה בהשלמת גירושין אונליין ואינסטנט ב-139$ (כמובן שאין באמור כדי להוות המלצה וכו'…), בפיננסים, בניסוח מסמכים משפטיים, ועוד…

ההבטחה הגדולה של הכלים האלו היא לייעל ולהקל על ביצוע צעדים משפטיים, לעיתים בלי עורך דין בשר ודם בכלל. הדו"ח טוען שניצול היתרונות של הפיתוחים הללו יוזיל עלויות, יפחית את החסמים העומדים בפני האדם מן השורה – וכך תיפתר בעית הנגישות.

יזם ועורך דין – DNA מקצועי שונה

כשמדברים על LegalTech מתמקדים לרוב בהשפעות של אלגוריתמים על עבודת עורכי הדין, ובאפשרות שהתוכנה תהווה להם תחליף ראוי. אני רוצה לעמוד על היבט מעט שונה של העניין ולהתמקד לא באלגוריתמים עצמם אלא דווקא בכניסתו של בעל המקצוע שמאחוריהם, הלא הוא היזם הטכנולוגי, אותו אדם שמקדם את פיתוח התוכנה, אותו גורם שמנסה להכניס חדשנות לעסק.

כניסת היזמים לתחום היא חידוש לא מבוטל בשוק שהיה עד לא מזמן ממלכתו הבלעדית של עורך הדין. לצורך ההמחשה אזכיר כי רק עורך דין יכול להיות שותף במשרד עורכי דין שמורה וכי כללי האתיקה של עורכי הדין מונעים שימוש של משרד על ידי מי שאינו עורך דין ("ייחוד המשרד"). אלו רק חלק מהכללים המנסים לשמור על "ייחוד המקצוע" ועל טהרתו. יש לכללים האלו הצדקות אבל ברור שהם יוצרים חסם מפני התייעלות, התקדמות וחדשנות.

כדי לחדד את המשמעויות של כניסת היזמים לגבולות המקצוע נעמוד על כמה ניגודים בין עורך הדין לבין היזם המוצגים כאן בגרסתם הקיצונית לשם הדיון.

חדשנות VS שמרנות

היזם הטכנולוגימחפש בכל מקום את האפשרות לחדש. אין בשבילו שום דבר קבוע, חוץ מהשינוי עצמו. היכן שאפשר לקדם ולחדש – מוצדק לעשות זאת, גם במחיר ניתוץ פסלים קודמים.

עורך הדין לעומת זאת נזהר מחדשנות, הוא משמר לרוב את המצב הקיים ואם לחדש – אז רק טיפין טיפין. החדשנות תבוא במקסימום כפרשנות לכלל קיים. זה מאוד בולט גם במוסד ה'תקדים': לא לכולם יש את הסמכות לחדש הלכות משפטיות, החידוש הקטן ביותר הוא החריג והוא בדרך כלל מרעיד את עולם המשפט. שיטת התקדים המשפטי יכולה להעלות רק גיחוך מצד היזם הטכנולוגי.

אפשר להגיד למעשה שבמשל הגמד העומד על כתפי ענקים, עורך הדין רואה עצמו כגמד, בעוד הטכנולוג תופס עצמו כענק.

קידוש היעילות VS קידוש ההליך

היזם הטכנולוגי מרחיק הצידה את הלא-מספיק-יעיל. ככלל, התוצאה הסופית יכולה וצריכה לבוא על חשבון הדרך. מה שלא עובד אופטימאלית הוא לא מספיק טוב, והוא דורש תיקון מיידי.

עורך הדין לעומת זאת מקנה המון חשיבות לדרך, ובשיח שלו בולטים עקרונות וכללים. עורך הדין עובד במסגרת הליך קבוע. ההליך הוא לפעמים הכי לא יעיל שיש, אך אין דרך לשנותו שלא על פי חוק. את הקיבעון הבסיסי של המקצוע בעניין הזה אפשר להסביר בשל הצורך ליצור ודאות בין הצדדים להליך, אבל כמובן שהמצב הזה יוצר מצב תודעתי של קיבעון ששולט בסופו של דבר במקצוע – וממנו אין דרך לברוח.

מבט לעתיד – יזם נכנס לבר (או למשרד עורכי דין)

חדירתם הגוברת של אמצעים טכנולוגיים לתוך המשפט תגרום לעלייתו של גיבור חדש בנוף עריכת הדין. הגיבור של המקצוע כיום הוא כמובן עורך הדין – הוא הצינור האולטימטיבי, היוצר, המקור להכל (כמובן לצד השופט, אבל זה מחוץ למיקוד שלנו כרגע). ככל שהמקצוע יהפוך לטכנולוגי יותר מקומו של היזם בתוכו יגדל ויטפח.

גם אם החוק והכללים המשפטיים יישארו כמו שהם היום, מקומו של היזם כמטמיע חוקים לתוך ה-LegalTech יצטרף למקומו של עורך הדין כמטמיע חוקים אל תוך כתב התביעה. וכיוון שאין כזה דבר הטמעה בלי פרשנות: ככל שהפרשנות תיעשה יותר על ידי הגיבור החדש, היזם!, המקצוע ישתנה לו אט אט.

אולי אפילו יבוא יום שבו נצטרך לקבל את הגיבור החדש, אדריכל המשפט החדש, הלא הוא היזם?

ואולי יבוא יום שבו נצטרך לקבל את הגיבור החדש, אדריכל המשפט החדש, הלא הוא היזם?

כאמור, הניגודים מוצגים כאן בגרסתם הקיצונית – שי בעולם המון יזמים שמרנים הנחים על זרי הדפנה וגם בטח כמה עורכי דין חדשנים מלאי תנופה. אבל נראה לי שהתיאור משקף ברמת המאקרו את האווירה והתודעה של כל מקצוע ואת ההבדלים היחסיים ביניהם.

נוסף על כך שימו לב שלא הכרזתי בגאון על החלפה מוחלטת או המלכה של יזמים בתוך המקצוע על חשבון עורכי הדין. אני מאמין בראייה מפוקחת יותר על פיה כניסת היזמים, באמצעות ה-LegalTech, תיצור, וכבר יוצרת, כמה מודלים של שילוב כוחות.

לעיתים נראה שילוב כוחות בין היזם לעורך הדין, כשעורכי דין ילמדו להשתמש בכלים טכנולוגיים שייעלו את עבודתם וייהנו מרוח החדשנות. שילוב הכוחות הזה שקרה עד היום רק בכיוון אחד, כשהיזם נזקק לשירותי עורך הדין, יושלם כשעורך הדין יהיה זקוק יותר ויותר לטכנולוגיה. זהו מודל מעניין מאוד כיוון שמרתק לבחון האם הטכנולוגיה תשנה בפועל את המקצוע או שהיא בסוף תעבור תמיד עורכדיניזציה שתקהה את בשורתה.

במקרים אחרים נראה התעלמות – עורכי דין שימשיכו לעבוד בצורה הישנה והטובה. אולי יהיו תחומים שבהם זה ימשיך להיות אפשרי, ואולי אלו עורכי דין שיתקשו למצוא לקוחות.

וכן, בחלקים מסוימים של המשפט אפשר לדמיין כבר היום החלפה מוחלטת – בחוזים פשוטים, בניסוח ובניתוח מסמכים – תהליך שתנופתו תלויה בעיקר בהתפתחויות הטכנולוגיות העתידות לבוא. בתחומים מסוימים, לולי רגולציה שמונעת זאת, כמה יזמים יכולים כבר להגיד ביי-ביי לעורכי הדין.

בינה אנושית ובינה מלאכותית – מי המורה ומי התלמיד?

התהליך המחשבתי שעברנו כאן יחד עשוי להיראות נישתי ורלוונטי רק למי שהוא בעל חיבה (או שנאה) לעריכת דין. אבל הקורא הנבון ישים לב לכך שאת אותו התהליך אפשר לעשות ביחס לכל מקצוע, תופעה או מוסד אנושי מוכר.

הטכנולוגיה היא כמו נחשול גדול היוצר הזדמנות לשינוי מרענן. כחלק מהשינוי אנחנו נדרשים להרהר ולערער על יסודות של תופעות ומוסדות שהפכו כבר מזמן למקובלים ומקובעים. הטכנולוגיה מביאה עמה תמיד בשורה של ייעול, שיפור והתאמה שמכריחה אותנו לחזור לתופעה המוכרת ולשאול: למה היא נראית כך? האם אפשר לשנות אותה? מה הטבע של התופעה הזו? מה העקרונות שבבסיסה? האם הטכנולוגיה היא הזדמנות להגדיל את האושר והעושר גם במחיר שינויי עומק בעריכת הדין? וכך, על הדרך, אנחנו למדים מחדש דברים שכבר הספקנו לשכוח. אני בוחר לקרא לתהליך המחשבתי הזה "היזון חוזר". זה תרגיל שאפשר לנסות על כל צימוד שרק נבחר – הורות-טכנולוגיה, אמנות-טכנולוגיה, ספורט-טכנולוגיה, ועוד ועוד ועד אינסוף.

למושג "בינה מלאכותית" יש כידוע המון הגדרות. בשיח הרווח נהוג לומר שבינה מלאכותית משמעותה ללמד מכונות לבצע פעולות "כמו" בני אדם. אבל אפשר להגדיר בינה המלאכותית גם ככלי ללמוד דווקא על הבינה האנושית! כלומר, על ידי זה שאנחנו משתדלים מאוד ללמד מכונות לבצע פעולות אנושיות, אנחנו בעצם למדים איך המוח האנושי פועל – וזה בדיוק ההיזון החוזר.

נ"ב: הדו"ח מתבסס על ההבנה שמצב סוציו-אקונומי הוא הגורם המרכזי לפגיעה במימוש זכויות משפטיות. עם איסוף החומרים לפוסט ראיתי שיש כאלו שמערערים על החיבור הזה, וטוענים שהסיבות הן הרבה יותר מגוונות. המתעניינים יעיינו וכאן.

שורותקוד של תקווה

"אמור לי מי אתה ואומר לך אם תפשע", שורות קוד שמנבאות סיכויי חזרה לפשיעה.

בשנים האחרונות ממשיכה לגבור השפעת פיתוחים טכנולוגיים על המשפט, מגמה מרתקת שלה מורכבויות רבות. השימוש באלגוריתמים לניבוי עבריינות הוא מבין הסוגיות אשר יצרו את ההדים המשמעותיים ביותר. בשורות הבאות ניגע באלגוריתם COMPAS, חלקכם בטח שמעתם עליו. סביב הכלי הזה נוצר רעש לא מבוטל – דיונים משפטיים ואתיים למכביר ושאלות מעוררות מחשבה.

COMPAS – קווים לדמותו

האמריקאים מתמחים כידוע בהמצאת ראשי תיבות, וגם הפעם הם לא מאכזבים. COMPAS הוא לא אחר מאשר: Correctional Offender Management Profiling for Alternative Sanctions. האלגוריתם פותח על ידי החברה Equivant (לשעבר – Northpoint) והוא משמש את מערכות המשפט והאכיפה ברחבי ארצות הברית לשם הערכת הסיכויים שאדם שפשע יחזור לפשוע בעתיד (בשפה המקצועית – יהיה 'רצידיביסט').

תמשיך כל הזמן בכיוון הזה... עד בית הכלא הקרוב..
תמשיך כל הזמן בכיוון הזה… עד בית הכלא הקרוב
האלגוריתם מעריך את הסיכויים שאדם שפשע יפשע שוב בעתיד

אין כמו פסק דין עסיסי כדי להדגים את השימוש באלגוריתם. ב-2013 הואשם Eric Loomis בירי מרכב נוסע. לומיס מצדו הכחיש שהשתתף בירי וכפר ברוב כתב האישום. בתהליך שהפך כבר רגיל, נדרש לומיס למלא שאלון שהוא אחד הכלים בהם עושה COMPAS שימוש. בשאלון – 137 שאלות (!) הנוגעות בצדדים מגוונים מאוד של ההיסטוריה הנאשם: מקום מגוריו, חברותו ב-gang, יחסו לחוקים ולמערכת המשפט, ועוד (הנה סריקה של השאלון – שווה עיון).

עכשיו הגיע תורו של COMPAS לתת את דברו. בהתחשב בשאלון, בהיסטוריה הפלילית המתועדת לגבי הנאשם, ובעוד קריטריונים וכללים רבים וסודיים שהטמיעו בו אנשי Equivant הוא נתן את מסקנתו לגבי הסיכון הנשקף מלומיס. הפלט של COMPAS הוגש לשופטי ההרכב. למגינת לבו של לומיס החליטו השופטים, בין השאר על סמך אותו פלט, לגזור עליו עונש של 6 שנות מאסר ו-5 שנים בליווי קצין מבחן.

אבל לומיס לא אמר נואש. הוא ערער בפני בית המשפט העליון של וויסקונסין, ובהמשך בפני בית המשפט הפדראלי, נגד השימוש באלגוריתם. אבל לחלק הזה נחזור רק בסוף… (למעוניינים בהבנה מעמיקה של האלגוריתם, מעבר להצגה שנתתי כאן – בבקשה)

חמש השאלות(מתוך 137) האחרונות בשאלון… מעניין אם לנאשם יש עוד רצון לחיות בשלב זה…

התפיסה שבבסיס COMPAS והביקורת עליה

ניבוי התנהגות עתידית של בני אדם תמיד היה עסק מסובך. ההחלטה השיפוטית מתקבלת בתנאי חוסר ודאות, היכרות מוגבלת עם הנאשם, ומעורבות בה הטיות (יוריסטיקות) רבות. "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות" – פשוטו כמשמעו, ובמלוא מובן המשפט.

בא COMPAS ואומר: "תנו לי כמה שיותר מידע היסטורי על עבריינים, אירועים, מקרים ופסקי דין מהעבר; הבו לי שאלון ממנו אלמד עוד על הנאשם על עצמו ואת ההיסטוריה הפלילית שלו – ואני, בעזרת עיבוד, ניתוח והערכה, אוציא פלט שיסייע למזער את ההטיות ולגשר על פערי הידע האינהרנטיים להליך הפלילי. ועוד, על הדרך, אני אייעל את ההליך ואקל על העומס העצום הקיים בבתי משפט."

אך כמובן שהדברים אינם כה פשוטים. מוגשת כאן רשימה חלקית מאוד של דברי הביקורת אשר ניתן להטיח ב-COMPAS:

  • חוסר שקיפות. Equivant עומדת בתוקף על שמירת הסודיות של 'הקופסה השחורה' של האלגוריתם ואינה רוצה לחשוף (בהנחה והיא בעצמה יודעת מה קורה שם בפנים..) מה קורה שם בפנים. זה אולי נהוג בשוק הפרטי אך בעייתי בראי הזכות להליך הוגן ויכולת הציבור לבקר את קבלת ההחלטות של האלגוריתם. המחקר הזה עמד על כך וטען כי ProPublica (חברינו מסעיף 1) הגיעו למסקנות שגויות כיוון שהניחו הנחות שגויות לגבי תפקודו של COMPAS (היא בתורה יכולה להאשים את Equivant שלא מסכימה לגלות סודות…).
  • הישענות על גורמים פרטיים. האם ראוי להפריט מרכיבים בהליך הפלילי? האם לא נכון יותר שההליך ינוהל על ידי הגוף הציבורי והרשמי הנקרא – "מדינה"? בארצות הברית זו כבר לא שאלה, שם יש בתי סוהר פרטיים לרוב – אז מה זה כבר אלגוריתם פרטי… אבל בהקשר הישראלי זו שאלה מעניינת. היא עלתה בעבר בבג"ץ הפרטת בתי הסוהר, שם נקבע שהעברת סמכויות שלטוניות לידי זכיין פרטי פוגעת בכבוד ובחירות. האם יש דמיון לסוגית COMPAS?

מה שמעניין באמת (בעיני) – ערעור על יסודות המשפט!

כל הנ"ל הוא ללא ספק מרתק ומהווה פתיח לתילי תילים של טענות, מחקרים ודילמות לגבי COMPAS אך בשלב הזה אני רוצה לעמוד על היבט מעט אחר של הסוגיה.

ראו, בהליך המשפטי, טרום-COMPAS ודומיו, משולבות כל מיני תפיסות אשר מעצימות את הסמליות של אולם בית המשפט, של השופט ושל ההליך הפלילי: כולם מכתתים רגליהם לבית המשפט, לאולם המכובד והמקודש של בית המשפט. המשפט, הכרעת הדין והגזר הדין הם רגעים מכוננים וסמליים: הנאשם X נותן דין וחשבון על חטאיו ומתוודה בפני השופט; כבוד השופט המלומד עושה שימוש בסמכות שהחוק עצמו מקנה לו בהסתמך על כושר שיפוטו ומכריע לגבי הנכון והלא-נכון, הראוי והשגוי, הטוב והרע.

פתאום בא COMPAS ומזכיר כי השופט הוא בן אדם עם הטיות ובעיקר שמאוד חבל לא להשתמש באינסוף הנתונים הקיימים כדי לחתור אל האמת. האלגוריתם מציע לנו לתקן את תחלואות ההליך בעזרת כלים חישוביים, נתונים וסטטיסטיקה. "תן לי מידע לגבי העבר וההיסטוריה ואני אסיק בוודאות די טובה מה צופן בעתיד". שופט, אל תצמצם את עצמך לנאשם הספציפי או למטען הידע המוגבל שבראשך – הנה לך מאגר נתונים עצום וא-פרסונאלי, מבוסס קריטריונים מוגדרים, שיכול לתת את ה'תשובה הנכונה'. ואיזו סיבה יכולה להיות לשופט לא לתת משקל משמעותי לדבר שכזה?

הנקודה שלי היא ש-COMPAS קצת 'מחלל' את קדושת המשפט – לטוב ולרע. אפשר להעמיד פנים שהאקשן ממשיך להתרחש בין השופט לבין הנאשם, באולם וברגעי הדיון. אבל מסתבר שחלקים משמעותיים ממנו עברו מיקור חוץ – נתח מכובד מתהליך השיפוט נטש את בית המשפט לטובת חלקיקי השניות שבהן האלגוריתם מחשב את הפלט שלו. וככל שפלט האלגוריתם יתפוס מקום משמעותי יותר בשיקול הדעת, כך נוטה ההליך להתבסס על סטטיסטיקה ולא על שיפוט ערכי.

השימוש באלגוריתמים איננו רק משנה או מייעל שיטות עבודה קיימות, האלגוריתם איננו רק כלי שמשפר את ההליכים הקיימים. אלא שהוא משפיע על תפיסות היסוד של בני האדם והחברה האנושית. הטכנולוגיה איננה נייטרלית. היא מוציאה 'ישן' מפני 'חדש'. הטכנולוגיה משנה תפיסות יסוד ומקדמת ערכים של יעילות ואפקטיביות על חשבון מוסדות מסורתיים.

שימו לב שלא אמרתי אם זה טוב או רע, כמו לכל דבר בחיים – יש לזה יתרונות וחסרונות…

אבל מה בדבר Loomis?

יש פה בכלל מישהו במתח…?

Loomis עתר לבימ"ש העליון של Wisconsin נגד השימוש באלגוריתם. לדבריו כיוון שנשמרת סודיות האלגוריתם, לנאשם אין ההזדמנות לאתגר את התוקף המדעי של הכלי – דבר המהווה פגיעה בזכות להליך הוגן.

בתי המשפט שוב ושוב דחו את טענות LOOMIS נגד האלגוריתם

את בית המשפט זה לא שכנע. הוא פסק נגד Loomis והסתפק בקריאה לשימוש זהיר באלגוריתם. וזאת על אף שהשופטים כלל לא נחשפו לקרביים של האלגוריתם (וגם אם כן – האם הם כשירים להבין בזה משהו..?!). בבימ"ש העליון של ארה"ב נתקל Loomis שוב בסירוב, כיוון שהשופטים דחו את העתירה.

ובקיצור, לגבי Loomis הסיפור תם ונשלם, את עונשו הוא יירצה…

לגבי הסוגיה בכללותה – אני מקווה שנשאר לכם חומר למחשבה…